חווית משתמש

7 ימים של הקמה: איך יצרנו את אתר האולימפיאדה בשבוע

עדי קצב | 28 בספטמבר 2016

אפיון חווית משתמש הוא תהליך למידה אינסופי, קשה למצוא מאפיינים שיצהירו בפה מלא שהם כבר ראו והתנסו בהכל. בחודשים האחרונים למדתי שלהיות מאפיינת בגוף תקשורת זה מאתגר, אבל להיות מאפיינת בגוף תקשורת בהקמה לא שונה בהרבה מללמוד לדבר שפה חדשה.

היי, אני עדי ואני אחראית על אפיון כל המוצרים הדיגיטליים בתאגיד השידור החדש – 'כאן'. כל המוצרים זאת אומרת בעצם אפליקציות, אתרים, משחקים, והפתעות שעוד אי אפשר לספר עליהם. כגוף תקשורת ציבורי אנחנו חייבים להישאר אקטואליים ברמת הדקות והשניות, לדעת להגיב ולהיות מסונכרנים עם האירועים המתפתחים מרגע לרגע. אז נכון, יש אירועים ידועים מראש, כאלה שאפשר להתכונן אליהם, אבל בחיים כמו בחיים: עושים תכניות ובודהה צוחק. על האולימפיאדה למשל ידענו בערך שמונה שנים מראש, אבל הממשלה והצעות חוק כאלה ואחרות הצליחו להוציא מאתנו קצת ספונטניות בריאה וכך עלתה הדרישה להקים אתר לאולימפיאדה תוך שבעה ימים. הבריף התייחס לאתר המציג תוכן ממוקד מזווית שונה, אתר מרשים ורלוונטי שיהווה את הסיפתח ויהיה המוצר הדיגיטלי הראשון שיוצא מבית התאגיד. או במילים אחרות: no pressure.

אז הרשו לי להציג בפניכם את שבעת ימי הבריאה הפרטיים שלנו, או: איך מרימים אתר בשבוע.

יום 1: "אז שומעים, צריך להרים אתר לאולימפיאדה"

אמירה קטנה שנאמרה כלאחר יד הפילה עלינו את העובדה שאנחנו צריכים להקים אתר לכבוד האולימפיאדה שמתחילה ממש בעוד שבוע. בגלל שאנחנו גוף בהקמה אנחנו כבר יודעים שדינמיות היא הכרחית ובגלל שאנחנו גוף תקשורת אנחנו יודעים שאין ממש טעם להתווכח עם לוחות זמנים ושאף אחד לא ידחה את טקס הפתיחה למעננו. זה מה שצריך וזה מה שיהיה. תוסיפו למשוואה את העובדה שעדיין אין לנו מחלקת פיתוח, כך שאנחנו צריכים להתנהל בשלט רחוק עם חברת פרויקטים והתוצאה היא אתגר לא פשוט שאין ברירה אלא לעמוד בו.

אז מה עושים? מתחילים לדבר. המון ועם כולם. צריך לעבוד על כל מרכיבי הפרויקט: אפיון עיצוב ופיתוח, ביחד ובמקביל. היה חשוב לנו להכין אפיון מסודר עד כמה שניתן כך שיהיה לנו בסיס ממנו נוכל להתפתח ואליו נוכל לחזור. הושבתי לצדי את כתב הספורט, מנהל המוצר והמעצב וניסיתי להבין מה אנחנו רוצים לעשות. השלב הזה כלל בעיקר סיעור מוחות והעלאת רעיונות. מכיוון שלכולנו לא היה המון זמן לחשוב על הפרויקט, ניסינו להבין יחד איך אנחנו רוצים שהאתר יראה ויעבוד. היה לנו חשוב להכין לפחות שני קונספטים שונים לאפיון ואני בחרתי כבר מההתחלה לעבוד עם האקשיור. הרבה פעמים בעבודה תחת לחץ זמן קיים אינסטינקט לחזור לעט ולנייר, ולפעמים זה מתאים, אבל אני הרגשתי שהתוכנה תאפשר לי לתקשר באופן ברור יותר את אופי האתר. בנוסף השימוש באקשיור אפשר לנו לעדכן גרסאות באופן מהיר ומשותף לכולם. יחד עם זאת האפיון שהכנתי היה מאוד בסיסי והתבסס בעיקר על דוגמאות של אינטראקציות מאתרים קיימים. ותשכחו מפרסונות או six up, אין זמן למותרות.

תוך כדי עבודה

תוך כדי עבודה

יום 2: תוכן vs עיצוב

בשלב הראשון של העבודה ניסינו להבין את נקודות החזקה שלנו, הבידול שלנו לעומת כל אתר אחר עם הרבה יותר מידע, טאבים, כתבים מהשטח, נצנצים וקונפטי.

כאן מתחילים הקונפליקטים הראשונים: הכתבים, מתוקף היותם אנשי תוכן, מנסים לשכנע אותנו שמידע טוב ומהימן הוא המפתח, שאם נספק תוכן מדוייק מזווית שונה ומיוחדת, נקנה את לב המשתמשים. מנגד עמדו המעצבים ואנשי המוצר שטענו שמה שצריך כאן זה את אפקט ה'וואו', משהו שיגרום לכמה שיותר אנשים לשתף עם הכיתוב "יו! תראו מה הם עשו!".

בתוך כל המהומה הזו התפקיד שלי היה פשוט לעבוד. מהר וטוב. מחקר מהיר על אתרי ספורט וקדימה להתחיל להכין מוקאפים. אני מאמינה שחלק חשוב בעבודת המאפיין הוא לתווך בין הרצונות של כולם. מבחינה מסוימת כולם צודקים, השאלה איזה רצון משרת טוב יותר את צרכי האתר והמשתמשים. כמו תמיד, הפתרון ההגיוני ביותר למשיכת החבל בין התוכן לעיצוב היא שילוב של שניהם, ועם ההבנה הזו התחלנו לעבוד. הדבר המהותי בתהליך העבודה היה שלרגע לא עבדתי לבד, תמיד ישבו איתי, מאחורי ומעלי לפחות עוד שלושה אנשים שיורים עלי הערות ומאתגרים את סף הסבלנות ויכולת ההכלה שלי. התגובה שלי להערות שלהם נעה בין שינוי 'און דה ספוט' להתעלמות מוחלטת.

למרות החסרונות הרבים של עבודה תחת לו"ז צפוף, לחץ בהחלט יכול להיות חברו הטוב ביותר של המאפיין. בשעות לחץ הרבה מהשליטה עוברת לידיים שלנו- המאפיינים. לאף אחד אין זמן לפרק ולנתח כל פיצ'ר וכששניים רבים השלישי זוכה, ואני כשובר שוויון זכיתי לכוון את הפרויקט למקום שחשבתי שהוא נכון יותר. לקחתי בחשבון את כח האדם שלנו, את היכולת להביא תוכן שונה מקורי וחשוב מכל- להביא אותו ראשונים. מול השיקולים האלו קיימת האפשרות לייצר אתר מעוצב ומוקפד שיציג לראווה את היכולות שלנו ושיכריז שתאגיד השידור כאן, נוכח וקיים. במקרה הזה ניתוח הנתונים והאפשרויות שלנו הוביל למסקנה שהחלק העיצובי צריך להיות מרכזי יותר.

יום 3: חברת הפרויקטים מורידה אותנו לקרקע (ואנחנו מתעלמים)

תוך כדי האפיונים, הדיונים והתכנים שנכתבים, התחלנו לדבר עם חברת העיצוב והפיתוח שבחרנו לפרויקט. החלק הקשה ביותר היה לנסות להסביר לחברה' המסכנים האלה שאנחנו רוצים אתר שלם, כולל QA, תוך 4 ימים. ודרך אגב, כמובן שאפיינתי את האתר בתבנית הכי לא נפוצה באינטרנט, גריד חצי.

התגובה הראשונית שלהם (ובצדק) הייתה – "לא, זה לא אפשרי, אולי תעשו איזה עמוד גלילה אינסופית חמוד שכזה?". אחרי ניסיונות שכנוע כאלה ואחרים שלא ממש צלחו, הבנו שזה הרגע לגייס את התותחים הכבדים. בכל ארגון יש אחד כזה, מישהו שלא מוכן לקבל לא כתשובה. מישהו שילחם, יבעט, יתעקש ויעשה הכל בצורה החיננית ביותר ועם חיוך על השפתיים כדי שנקבל את מה שאנחנו רוצים.

זה נכון שבדרך כלל תהליך העבודה חייב לכלול מידור מסוים ובכל חלק בתהליך משתפים רק את האנשים הרלוונטיים, אבל בפרויקטים מסוג זה, בליץ חזק ועצבני, כולם שותפים בכל והחוכמה היא לדעת את מי להפעיל ומתי.

לבסוף הצלחנו להדביק גם את חברת הפרויקטים במוטיבציה שלנו, ניסינו להבין מהם עד כמה החזון שלנו ריאלי וניתן לביצוע תחת מגבלות הזמן וקיבלנו הבטחה שיהיה לנו את אתר החלומות שלנו (פלוס מינוס פיצ'ר או שניים ועם זה אנחנו יכולים לחיות). שלחנו להם את כל החומר שהצלחנו לאסוף ולהכין: קבצי אקשיור, רפרנסים, תמונות ותוכן וקיווינו לטוב ביותר.

במשך כל היום הזה, ותוך כדי שיחות הלוך ושוב עם חברת הפיתוח, אני ממשיכה לעבוד על האפיון, על האינטראקציות, על המובייל. ברגע שהקונספט נסגר יש לי קצת יותר שקט ואני יכולה לשבת לבד מול המחשב ולפתור בעיות אפיוניות שעולות כל רגע מסיבות שונות, החל ממגבלות זמן ופיתוח שמאלצות אותנו לוותר או להחליף פיצ'רים וכלה בתוכן ארוך שמאתגר את הגריד בקונספט שלי.

יום 4: נלחמים עד הפיקסל האחרון

זה קרה! קיבלנו סקיצה ראשונה, בחיל ורעדה התאספנו לפתוח את קובץ הjpeg ו… ההתמרמרות מתחילה. כל דמיון לאפיון או לרפרנסים ששלחנו מקרי ביותר. הניווט מסורבל, התמונות לא מרשימות ובים הביקורת מי בכלל זוכר את העובדה שהיו לחברת הפרויקטים פחות מ- 4 שעות לעצב קונספט. מי שצריך להפוך את כל המרמור הזה לביקורת שניתן לעבוד איתה הוא מנהל המוצר, שמנסה כמיטב יכולתו לנהל שיחה קוהרנטית כשמעליו 6 אנשים שמלחששים לו לא לשכוח שהאפור כהה מדי והגלילה איטית מדי. אני מצדי ניסיתי מאוד להפריד בין ההערות החשובות שנוגעות בפונקציונליות לבין אלו שכרגע פחות רלוונטיות. אני חייבת להודות שהייתה לי איזו צפייה (לא ריאלית בעליל) שהסקיצה הראשונה תפגע בול, שהם יבינו מיד את הראש שלי ואת החזון ויממשו אותו בצורה המושלמת ביותר, בדיעבד אני יודעת שלא היו להם את הכלים לעשות זאת, האפיון היה כללי ביותר ונסמך על המון דוגמאות מאתרים רבים ושונים. בנוסף אני חושבת שהיה יכול להיות מועיל ביותר אם הייתי מפנה לעצמי שעתיים להכין אפיון כתוב שמסביר בפירוט את האינטראקציות ואת החזון שלנו.

1-20

יום 5-6: אליפות הפינג פונג

היומיים הבאים מוקדשים בעיקר לתיקונים והערות. שיטת העבודה מתחלפת ומנהל המוצר, ובצדק, מצמצם את כמות האנשים שמתעסקים עם ה- QA  ומחליט להישאר עם צוות קטן של 3-4 אנשים שיתנו פידבק ממוקד על הטיוטות. נדמה שקיימת איזו הבנה בין כולם ש-לא, זה לא הולך להיות מושלם וחשוב לדעת לעשות וויתורים, אבל גם שלא מפסיקים להילחם על כך שמה שנשאר יהיה קרוב עד כמה שאפשר למושלם. בשלב הזה אני החלטתי לקחת צעד אחורה. עדיין הייתי ברקע לתת הערות ודגשים אבל הבנתי שזמנן של הערות אפיון גדולות ומשנות ממשק חלף ומה שלא עשיתי בימים הראשונים כבר לא יקרה.

 יום 7: אנחנו באוויר, בלי אוויר

האתר עלה והוא אפילו די טוב, אבל עדיין לא מושלם – ההתרוצצות והתיקונים נמשכים ומסתבר שאתר הוא כמו תינוק בכיין במיוחד והעבודה עליו לא מפסיקה לעולם. בעיות אפיון עולות גם עכשיו וצריך לפתור אותן כמה שיותר מהר, למשל בגלל מגבלות הזמן הספקנו לחשוב רק מספר מוגבל של צעדים קדימה, פתאום הבנו ששכחנו להתייחס לגלילה לאורך הימים: המשתמש נוחת על דף הבית, אבל היום הוא היום העשירי של האולימפיאדה… אנחנו באמת רוצים להכריח אותו לגלול כ"כ הרבה? הפתרון הטוב ביותר למקרה הספציפי הזה היה חץ שיאפשר גלילה מהירה ליום הרלוונטי.

ירידת המתח מורגשת באוויר והרבה מהאנשים שהיו מעורבים בתהליך חוזרים לפרויקטים היומיומיים שלהם. אנחנו ממשיכים לנסות לשפר את האתר ולפתור את הבאגים כל הזמן.

מהאתר הסופי

מהאתר הסופי

אז מה למדנו?

בסופו של דבר אני יכולה להגיד שיצרנו משהו שאנחנו גאים בו. מוצר שעמד בדרישות שקיבלנו וסיפק את הסחורה. נכון, האתר לא מושלם, לא הכל בדיוק כמו שרצינו, אבל הצלחנו להפיק מוצר מכובד שאפילו זכה לשבחים, ועשינו את זה בשבוע.

לדעתי ההצלחה של הפרויקט הזה נבעה מכמה סיבות

הקשיים המרכזיים נבעו מהכמות המטורפת של האנשים שעבדו על הפרויקט ומחזון לא מגובש. לקח לנו הרבה זמן ליצור חזית אחידה ולהסכים על המסר שלנו. הקושי בריבוי מסרים הוא בכך הוא שאפילו לקראת אמצע התהליך כשהפרויקט כבר נמצא בעיצומו של תהליך הפיתוח היו וויכוחים ושינויים שהאטו את התהליך באופן משמעותי.

יש הרבה סיפוק וגם הרבה קושי בעבודה על אתר מהסוג הזה. מצד אחד יש לנו את הזכות לראות את התוצר קורם עור וגידים ועולה לאוויר בכלום זמן, שזוהי פריווילגיה נדירה, מצד שני קיים תמיד התסכול הקטן הזה של: עוד יום יומיים וזה היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני? אני נהניתי מאוד מהתהליך וממה שהוא הוציא ממני, וכבר מחכה להנחתה הבאה.

רוצים לראות את האתר שלנו לאולימפיאדה? לחצו כאן

אהבתם את הפוסט? אולי תאהבו גם את עמוד הפייסבוק שלנו, אנחנו מעלים טיפים יומיים על נושאים שמרגשים אותנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הוספת תגובה בפייסבוק