כניסה לתחום

תואר בעיצוב? בואו נדבר על זה

עדנה רולניק / בשיתוף עם רדיו באטן | 21 באוקטובר 2020

ליאור יאיר מנכ״ל שותף ב Create, מתראיין אצל יהודית אשר מהפודקאסט המוביל רדיו באטן.

במסגרת הפודקאסט בו יהודית אשר, מראיינת אנשים בעמדות מפתח מענף ה-UI/UX, היא שוחחה עם ליאור יאיר על הסוגיה של יתרונות וחסרונות של תואר אקדמי, איזה עוד מסלולים רלוונטיים חלופיים יש בחוץ ומה מצב השוק כיום וההשלכות ההדדיות שיש לשוק על האקדמיה ולהיפך.

הרגע הזו בו אנו בוחרים מה ללמוד, איפה ללמוד ובאיזה היקף, הוא רגע מכריע עבור הקריירה שלנו ולא בכדי מעורר שאלות ולבטים רבים… בפרק הם מנסים לענות על חלק מהם.

 


סביר שעבור קוראי מגזין קריאייט לא ממש צריך להציג את ליאור יאיר ובכל זאת, כמה מילים על ליאור.

ליאור מגדיר עצמו קודם כל כאיש מוצר שעף על העבודה שלו (משלמים לו כדי לחשוב). הוא עתודאי בעברו, למד לתואר משולב של מדעי המחשב ומתמטיקה ו… הוא פרש שנה לפני סיום התואר כי הוא גילה שהוא מאוד אוהב מתמטיקה אבל פחות נהנה לתכנת.

הוא החל דרכו בתעשיית ההייטק כשתחום ה-UX היה עוד בחיתוליו. ליאור השתלב בשלל פרויקטים מעניינים ומוצלחים, הנה כמה ציוני דרך משמעותיים מהקריירה הענפה שלו: מנכ״ל ושותף בנטקראפט, איש מוצר בכיר ב WIX, מנהל מחלקת מוצר ב- Comigo, מייסד Digitalplay, UX on Beer, ובין מייסדי UXI. הוא מרצה באופן תדיר בכנסים ואירועים בארץ ובעולם ומאמין בחשיבות העברת ידע והכשרת הדורות הבאים. אוהב מאוד ללמד וכיום הוא מנכ״ל שותף בקריאייט.

ליאור יאיר ואורן שטאנג, מנכ״לים משותפים ב Create


מה דעתך על תואר אקדמי בתחום העיצוב? השקעה ראויה או בזבוז זמן?

בתור התחלה בגלל הניסיון האישי שלו ליאור אומר שאם יש ספק, אז תואר במדעי המחשב הוא נקודת פתיחה מצויינת למי שרוצה להשתלב בתעשיית ההייטק, גם מההיבט של עיצוב ואפיון ממשקים, תואר במדעי המחשב תמיד יהיה מועיל ורלוונטי ויהווה נקודת זכות גדולה.

לעניין לימודי העיצוב, אז כמו בעצם לכל שאלה שנשאלת, התשובה הבסיסית היא: זה תלוי.
תלוי באיזה שלב אתם בחיים, למישהו שרק סיים צבא והוא בתחילת הדרך ואין עוד מחויבויות מסביב שכובלות, תואר בעיצוב לחלוטין מומלץ, נכון וכדאי.
יש יתרון אדיר לצלילת עומק של ארבע שנים מהחיים בהם מפנים את הזמן והאנרגיות כדי ללמוד תחום מסויים.

עצם החוויה היא גם יתרון עצום, אין להמעיט בערכה של החוויה האישית שעוברים כשמוקפים בעוד אנשים שחולקים את אותה התשוקה, נושמים עיצוב, מדברים עיצוב ומתנסים בו בפועל.
זו חוויה שמפתחת גם ברמה האישית לא רק המקצועית.
אבל בגיל ארבעים למשל קשה להתמסר לזה ואז בהחלט רלוונטי לחפש אלטרנטיבות.

כמו כן, יש אנשים שמעדיפים מסלולים מהירים וענייניים יותר, ללא תלות בגיל או שלב בחיים בו הם מצויים. יש בחוץ לא מעט אנשים שברמת האופי והגישה, האקדמיה היא לא בהכרח הפתרון המיטבי עבורם.


מהי הביקורת שיש לך ביחס לאקדמיה?

ליאור מזהה שתי בעיות עיקריות ביחס לאקדמיה כיום, האחת היא עצם ההגדרה העצמית של האקדמיה, האם היא גוף מסחרי או שהיא מוסד לקידום השכלה גבוה. הבעיה המרכזית השניה היא אופן מתן הביקורת לסטודנטים באקדמיה.

1. הגדרה עצמית של האקדמיה:

לאקדמיה כיום יש גישה שליאור מזהה כבעייתית. האקדמיה משווקת מוצר.
ולמעשה מערך היחסים בין הסטודנטים לאקדמיה הוא מעין טרנזקציה כלכלית של קונה ומוכר שמצופה ששני הצדדים בה יהיו מרוצים.

הסטודנטים ברובם כיום מסתכלים על עניין הלמידה מנקודת מבט מאוד תכלס׳ית של ״איך זה יקדם אותי״? מה יוצא לי מזה? ואילו האקדמיות כאמור, מוכרות מוצר.
הן הופכות עצמן לגוף מסחרי, שעיקר מטרתו היא להרוויח כסף. כתוצאה מכך, כדי לא להפסיד ״לקוחות פוטנציאליים״, נפתחים גם מסלולי חוץ זריזים בהם מוצעת האפשרות ללמוד את אותו התחום בחצי מהזמן ובפחות כסף. וכאן עולה התהיה; למה ללמוד משהו במשך ארבע שנים אם אפשר ללמוד אותו בשנתיים ובאותו המוסד? כיצד הם יכולים להסביר את ההמלצה המנוגדת שלהם לקהל התלמידים שמגיע אליהם?

בתנאים הקיימים, נוצרת אווירת שוק ומסחרה, כל אחד יכול ללמד, נוצרים מסלולים, בחלקם הזויים (יש לציין שזה מאפיין יותר אקדמיות מדרג ב׳ ו-ג׳ בהן הלימודים לרוב ברמה נמוכה יותר) ואף אחד לא לוקח אחריות על הבוגרים ועל שילובם בשוק בתום הלימודים. זה פחות אופייני לאקדמיות הוותיקות והמובילות, אבל בהחלט אפשר להיתקל היום במסלולים שהם מעין היברידיים הזויים, כמו: לימודי תקשורת חזותית עם עיצוב פנים, לא ברור מה בכלל זכות הקיום של מסלול כזה.

הסטודנטים מקבלים מסרים סותרים של בואו לעשות אצלנו תואר ולהפוך לאנשי מקצוע ומאידך קריאה למסלולי ״זבנג וגמרנו״, לא התקבלתם לתואר? לא נורא, יש לנו תכנית חוץ, בואו למסלול מזורז ותשיגו את אותן התוצאות בחצי מהזמן.

לתחושתו של ליאור יש פה בעיה של לקיחת אחריות והגדרה עצמית של האקדמיה. האם האקדמיות הן מוסדות שנועדו לקדם לימודים גבוהים, ערכים וכו׳ או שהן מוצר שמוצע למכירה.

2. הדרך שבה מעבירים ביקורת:

לליאור מסתבר יש בטן מלאה על הנושא הזה.

כחלק מכך שנוצר מצב די אבוסרדי בו בחלק מהמכללות כל אחד כמעט יכול ללמד, אבל גם באקדמיות המובילות קיימת בעיה עם הנושא של מתן ביקורת והכשרת סגל המרצים לעניין זה – יש בעיה קשה של חוסר מקצועיות באופן בו ניתנת ביקורת לסטודנטים.

ביקורת היא כלי קריטי בארסנל הכלים שמשתמשים בהם ללימוד מקצועות העיצוב, אבל קריטי לא פחות לדעת איך לתת אותה ולא פחות מזה, לוודא שלסטודנטים יש כלים כדי לדעת איך לקבל אותה, להתמודד איתה ולהוציא ממנה את מה שהם זקוקים לו כדי להתקדם. איך לא להיסדק ולהישבר מקבלת ביקורת.

ליאור מוצא שזה נושא חשוב מאוד לעבוד עליו עם הסטודנטים שלו והוא משתדל לעשות את זה בעבודה אישית ופרטנית ולא אחת נתקל באנשים שהגיעו אליו רעועים ושפופים אחרי שצברו ניסיון רע במסגרת הלימודים האקדמיים שלהם, בכל מה שנוגע לקבלת ביקורת.

ביקורת צריכה להיות קונסטרוקטיבית וכזו שיהיה בה ערך עבור מי שמקבל אותה.
מתן ביקורת שלא ניתן ללמוד ממנה כלום, מביאה לתסכול והוא מזהה שיש לה השפעה שלילית מאוד על הסטודנטים, שאותם הוא מחלק לשני טיפוסים עיקריים – אלו שמגיעים טעונים בביטחון עצמי ואלו שלא.
הסטודנטים שמגיעים ללא ביטחון עצמי – ביקורת לא עניינית תוריד אותם עוד יותר ותערער אותם.
אלו הבטוחים בעצמם – מאבדים אמון בגורם שאמון על הנחייתם.

אם יש קריאה נרגשת שיוצאת מהשיחה הזו של יהודית וליאור, זו בהחלט הקריאה של ליאור לאנשי האקדמיה (אבל לא רק), זה אמור ביחס לכל גורם שנותן ביקורת כחלק מעבודתו – תעבדו על האופן בו ניתנת ביקורת לסטודנטים/עובדים, וודאו שהיא בונה ונותנת לצד שמקבל אותה כלים שיאפשרו לתקן ולשפר. אחרת אתם סתם יוצרים תסכול ומאבדים את אמונם של האנשים אותם אתם מלמדים/מעסיקים.

 


איך אנשים ללא ניסיון יכולים להשתלב כיום בתעשיה?

ליאור מציין שהמצב אכן מאוד לא פשוט.
בעבר, חממות בהן גדלו והתפתחו ג׳וניורים היו הסטודיואים, אך אלו הולכים ונעלמים מהנוף.
מאחר ויש המון בוגרים הנפלטים אל התעשייה, בתעשייה מחפשים דרכים לסנן את מאות הפניות המתקבלות עבור כל משרה שמתפרסמת ושני החתכים הפופולריים ביותר, על פיהם מתרחש החיתוך הם:

סינון על פי השכלה, ניתנת העדפה ברורה לבוגרי מוסדות אקדמיים מובילים, זאת על אף כי מההיבט המקצועי, אין בהכרח צורך לאחוז בתואר כדי להצליח בתעשיה הזו. יכולים בהחלט להיות אנשים שהם אוטודידקטים, אמביציוזיים, אנשי עשייה, שיהיו לא פחות ואולי אף טובים יותר מהמתחרים שסיימו לימודים אקדמיים אבל ברמת הסינון הקר, לבוגרי אקדמיה יש יתרון.

הסינון השני נעשה על פי ניסיון. לעניין שנות הניסיון, הקושי שמצביע עליו ליאור, נובע מכך שסטודיואים הולכים ונעלמים, במקומם עולות חברות המוצר והן מחפשות מעצבים עם שלוש-ארבע שנות ניסיון ומתעדפות קבלת עובדים שהם בוגרי מוסדות אקדמיים, בקיצור, הם מחפשים אנשים שמגיעים כבר מבושלים ומיומנים.

יתרה מזאת, ג׳וניורים אשר משתלבים בחברת סטארטאפ קטנה שנותנת להם את ההזדמנות בעיקר בגלל שהמשכורת שלהם נמוכה יותר, זה ממש לא בהכרח פתרון טוב להתפתחות הקריירה של אותם ג'וניורים, מכיוון שבתחילת הדרך יש בהחלט יתרון ברור להימצאות בסביבה שיש בה צוות גדול של אנשים מנוסים ומיומנים כדי שיהיה ממי ללמוד, עם מי להתייעץ. כג׳וניור חשוב שיהיה מקום שירצה לקחת אותך ולהשקיע בך, שיהיה מי שמסוגל לספוג את תהליך ההכשרה שלך וגם שתקח חלק  במגוון פרויקטים כדי שהניסיון שנצבר יהיה מספיק מגוון ועשיר.
כפי שאפשר להבין מדבריו של ליאור תואר בהחלט יכול להעלות את הסיכויים להשתלבות בתעשייה.


אז מה העצות שלך למי שלא יכול מסיבות כאלו ואחרות לעשות תואר אקדמי? מה כן לעשות?


שלב השאלה הזהה – ספר על כשל או קושי שחווית בקריירה, משהו שהיית משנה בדיעבד?

״כשאתה מנהל אנשים, צריך הבנה טובה בנפש האדם״ בדיעבד ליאור מרגיש שהוא לא התפתח מספיק מהר וטוב בהיבט הזה. ״כדי ללמד ולנהל טוב, זה רעיון לא רע ללכת לפסיכולוג״ הוא אומר ליהודית וגם מרחיב ומספר שזה אמנם לא עצר אותו מקצועית והיו לו שלל הצלחות, אבל ההצלחות בשנים האחרונות, אחרי שפיתח את הפן הזה בעצמו ועשה תהליך, הגיעו בקלות רבה יותר.


אז… שנסכם?

דיברנו על תואר כן או לא? כן!

ליאור יאיר בהחלט ממליץ על לימודים אקדמיים ורואה את יתרונם העיקרי לאו דווקא בהיבט המקצועי, אלא יותר מההיבט של החוויה וההתפתחות האישית.

יחד עם זאת, מאבחן כשל באופן בו מועברת ביקורת לסטודנטים באקדמיה, ובכלל, מוצא שנכון יהיה אם האקדמיות יעשו בדק בית ויחליטו מי ומה הן, אקדמיה או חברה המשווקת מוצר צריכה לקהל לקוחות.
ואם בחברה המשווקת מוצר צריכה עסקינן – תנו ללקוח אחריות ועזרו לו/ה להשתלב בתעשיה בתום הלימודים.

ליאור מזהיר מפני מסלולים לא מקצועיים שיש שם בחוץ ובשורה התחתונה קורא ליוזמה והשקעה, מציאת מורה נבוכים, בין אם במסגרות התנדבותיות או בתשלום.

כשליאור לא עסוק בלשחק במחשב, להשתעשע עם שני חתולי המפלצת שלו פיטר וסוקי (הי! הוא מעיד עליהם שהם כאלו), ללמד ולעבוד – הוא והצוות ב Create ישמחו לענות לכם על שאלות שמתעוררות ולבטים שעולים בענייני בחירת מסלול לימודים לקריירה בתחום ה-UI/UX.

להאזנה לפרק המלא, מוזמנים ללחוץ על הקישור וכמובן לעשות לייק לקבוצת הפייסבוק של רדיו באטן, ולעקוב אחר הפודקאסטים שעולים מדי שבועיים. אז… נשתמע!


יהודית אשר, הקימה את הפודקאסט רדיו באטן במטרה לעזור למעצבים להכיר לעומק את תעשיית עיצוב הפרודקט בהיי טק.
עם הזמן הוא הפך לפודקאסט המוביל בארץ בנושא עיצוב פרודקט (UI/UX).

מדי שבועיים היא נפגשת עם אנשים מעוררי השראה ובעמדות מובילות מענף ההיי טק, ומשוחחת איתם על נושאים בוערים מעולמות העיצוב, חווית המשתמש, ההייטק והפרודקט.
אז יאללה, פוש דה באטן והצטרפו אלינו. הולך להיות מעניין…
לינק לדף הפודקאסט


עוד באותו נושא:

משרות חווית משתמש: מה באמת השוק מחפש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוספת תגובה בפייסבוק