חווית משתמש

המעבר מפסיכולוגיה לאפיון חווית משתמש

פבל לויתין | 6 ביוני 2017

שנה ראשונה בתואר הראשון לפסיכולוגיה, אני מגיע בהתרגשות גדולה ובציפייה ענקית להתחיל ללמוד את אחד התארים היותר מעניינים שיש לאקדמיה להציע: פסיכולוגיה.
בהתחלה הכל נראה ורוד – קורסים מעניינים, מרצים מעולים, אווירה טובה. אני לומד על עצמי דברים חדשים, מגלה שאני יכול להתמודד עם כמויות חומר עצומות, שאני יכול לשלב עבודה במשרה מלאה עם לימודים וגם שיש לי קצת מכל הפרעה נפשית שקיימת בספרים.

לאחר כשנה וחצי בתואר הבנתי, כמו רבים אחרים, שהדרך בתחום הפסיכולוגיה היא ארוכה, מפותלת וטומנת בחובה מכשולים וחומות גבוהות (לפעמים גבוהות מידי) שצריך לעבור.

בין אם מדובר בממוצע המטורף שצריך לשמור עליו בקנאות על מנת לקבל הזדמנות לתואר שני, או מבחן המתא׳׳ם המטורף שצריך לעשות שוב ושוב ושוב על מנת להשיג את התוצאה הרצויה, ובין אם העבודות בשכר מינימום וההתנדבויות שצריך לעשות על מנת ׳להרשים׳ את המראיינים לתואר שני. כל אלו ועוד הביאו אותי למצב שבו אני מוותר על המסלול הזה וחושב על משהו אחר. ואני לא היחיד…

על ׳החלום ושברו׳- החלום לטפל באנשים ולתקן את העולם

החלום על לימודי תואר שני לפסיכולוגיה קלינית התנפץ ואנחנו מוצאים את עצמנו חזרה במלצרות- אחרי כ-3-4 שנים ׳מבוזבזות׳. בנוסף לכך, השעון ״הביולוגי-כלכלי״ מתקתק – מסביבנו אנשים מתחתנים, עושים ילדים, קונים דירה ואנחנו נשארנו הרחק מאחור עם החלום ביד- Back to square one.

אחרי התואר עבדתי בתחום הסלולר והמכירות, התחלתי כמוכרן רגיל ולאט לאט התקדמתי עד שקיבלתי את תפקיד המנהל באחת מחנויות הרשת. השכר היה לא רע, האנשים היו טובים, אבל בתוך תוכי ידעתי שזה לא בשבילי, זה לא החלום שלי, לא שם ציפיתי להיות בגיל 30.

כשכבר הכל נראה אבוד ונראה היה שאתקע במכירות לנצח, פתאום שמעתי על מקצוע שהיה חדש עבורי – איפיון חוויית משתמש. שם שאומר הרבה וגם לא אומר דבר בו זמנית.

מה זה בכלל אפיון, מה עושים עם זה ואיך לעזאזל זה קשור אליי?!

ובכן, בקצרה אפשר לומר שכל חברה שיש לה מוצר רוצה להרוויח כסף על המוצר בסופו של דבר. על מנת לעשות זאת, צריך שמשתמשים ישתמשו במוצר שלה לא רק פעם אחת, אלא יחזרו וישתמשו בו שוב ושוב ויראו אותו כבעל ערך עבורם. תחום חוויית המשתמש – User Experience או בקצרה- UX הוא תחום שנועד ׳לתכנן׳ חוויית משתמש אופטימלית על מנת להשפיע על המשתמשים להתנהג בצורה הרצויה (זו לא הגדרה רשמית, זו פשוט הגדרה שאני מסכים איתה). חוויית המשתמש עשויה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של מערכות ופלטפורמות (ווב, מובייל, דסקטופ, וגם במערכות מורכבות ובמוצרים פיזיים).

בפעם הבאה שתסעו ברכבת ישראל, אני מציע לכם לנסות להכנס לשירותים ברכבת. למה אני אומר לנסות? כי אם אף פעם לא עברתם את החוויה הזו, אתם תגלו מהר מאוד שהיא לא אופטימלית (בלשון המעטה). כפתור הפתיחה של דלת השירותים הוא עוד איכשהו מובן, אבל מהרגע שנכנסתם, תנסו לתזמן כמה זמן ייקח לכם לסגור את הדלת, כשסוף סוף תצליחו- אז תוכלו להבין מהי חוויית משתמש לא טובה (אחרי שעברתם את זה, אני מציע לכם לצפות באנשים אחרים מתמודדים עם אותה הבעיה, זה מרתק, משעשע ועצוב בו זמנית).

על מנת להצליח ׳לתכנן׳ ממשק עם חוויית משתמש טובה ונוחה צריך להכיר את המשתמשים- כלומר להכיר בני אדם ואת ההתנהגויות והרצונות שלהם, כמו כן צריך לדעת לבצע מחקר (מילה שעוד תחזור מספר פעמים בפוסט הזה) ולצפות בהתנהגויות של משתמשים על מנת להבין את הצרכים והרצונות שלהם- ואיזה תחום מטפל בדיוק בסוגיות הללו? נכון מאוד- מדעי החברה (ופסיכולוגיה בפרט).

באיזה חברות יש אנשי UX ואילו תפקידים הם ממלאים?

ההכרה בחשיבות חוויית המשתמש, רק הולכת וגדלה וכיום חברות מבינות את הצורך באנשי חווית משתמש ואת ההשפעה הגדולה שלהם על המוצר, ובסופו של דבר על הכנסות החברה. מה שאני מוצא מעניין ביותר בתחום הזה, הוא שהוא אחד התחומים המגוונים ביותר שיש בשוק היום. אם תסתכלו על משרות בתחום תוכלו למצוא חברות תוכנה, סטארטאפים, תאגידי ענק, חברות משחקים, חברות ייעוץ, חברות ממשלתיות ועוד ועוד… וכמובן שעדיין לא הזכרתי בכלל על היכולת להיות פרילנסר בתחום.

אז מה בדיוק עושה מאפיין חוויית משתמש ביום יום?

ובכן, התשובה לכך היא מאוד מורכבת ומגוונת, אבל אנסה לפשט אותה. איך שאני רואה את התחום, אפשר לחלק את התפקיד של מאפיין ל- 2:

1. מאפיין ללא רקע בתחום העיצוב –

שהוא בעצם כמו אדריכל, מגיעה דרישה מסויימת, לדוגמא: לבנות מערכת שתציג מידע סטטיסטי על משתמשים שנכנסים לאתר על מנת להבין האם האתר עובד בצורה הרצויה. אז מה עושה המאפיין? קודם כל מתחיל במחקר. מחקר הוא הכלי החשוב ביותר שיש ליצירת מוצר מוצלח. מה עושים במחקר? בודקים אילו מערכות קיימות בשוק, אילו פרמטרים יש לבדוק על המשתמשים, איך בודקים אותם, איך חברות אחרות התמודדו עם משימות דומות (מעטות הפעמים שבהן תעבדו על מוצרים שאף אחד מעולם לא יצר בעבר) והכי חשוב – איך להציג את המידע בצורה מעניינת בכדי שמי שמשתמש במערכת יוכל לראות את המידע בצורה ברורה ולקבל החלטות בצורה מהירה ויעילה. שלב המחקר נותן לנו טעימה ורעיון כללי על המשימה אותה אנו צריכים לבצע, במהלך המחקר אנחנו מעלים שאלות, בעיות, רעיונות ובקשות לגבי המטלה שהוטלה עלינו. לאחר שלב המחקר מתחיל שלב האפיון- שזהו בעצם השלב שבו אנו משרטטים את התוכניות למערכת אותה התבקשנו לאפיין. השרטוט הזה נקרא Wireframe – ייצוג ויזואלי-שלדי של המערכת. מה זה אומר שלדי? זה אומר שהכל נעשה בשחור לבן, ללא שום עיצוב.

 

לאחר שהאפיון מאושר על ידי הלקוח / המנהל הישיר שלכם, עוברים לשלב הבא- העיצוב. ברגע שהשלד מוכן, הוא מועבר למעצב שהופך את האפיון ל׳חי׳- מוסיף צבעים, אנימציות, תמונות וכו׳… לאחר שהמעצב מסיים את עבודותו (ומקבל עליה אישור כמובן) העיצוב עובר לצוות הפיתוח (שבו נמצאים כל המתכנתים) שבעצם הופכים את העיצוב למוצר אמיתי ועובד.

2. מאפיין עם רקע בעיצוב –

עושה בדיוק את מה שהמאפיין עושה, רק שהוא גם יודע לעצב ולכן הוא עושה את כל התהליך ממחקר ועד הפיכת האיפיון ל׳חי׳. זהו תפקיד שנקרא UX\UI, אדם עם מגוון כלים גדול יותר משל מישהו שהוא ׳רק׳ מאפיין ולכן הדרישה לאנשים כאלה בשוק היא גדולה יותר, אך מצד שני למעצבים בדרך כלל אין רקע בפסיכולוגיה.

כפי שאתם יכולים לראות, מאפיין הוא זה שמביא את הרעיון (לאחר מחקר כמובן), מיישם את הרעיון בצורה של Wireframe ואנשים אחרים בצוות הופכים את הרעיון למציאות.

עד כאן נשמע די מגניב, לא ?

אז איך מתחילים?

אספר קצת על התהליך שעברתי על מנת לתת לכם מושג מה צופה לכל מי שיבחר ללכת בדרך הזו. קודם כל, מתחילים ממחקר כמובן. אם מה שכתבתי עד כה עניין אתכם, אתם צריכים להבין שרק גירדתי קמצוץ קטנטן מהתחום. מה שעשיתי אחרי ששמעתי על התחום הזה היה מחקר מאסיבי וקריאה של כל מה שיכולתי לשים עליו את הידיים שלי, יש הרבה בלוגים ואתרים מקצועיים בהם ניתן לרכוש עוד ידע על התחום. (כמובן שאפשר גם לכתוב User Experience בגוגל ולהמשיך משם…)

איפה לומדים?

בכל מקרה, לאחר שהגעתי להחלטה שהתחום מעניין אותי, בדקתי איפה לומדים את התחום הזה בצורה מקצועית- כמובן שיש קורסים מקוונים וניתן ללמוד לבד מספרים, אך כיום זה מיותר כשיש מוסדות רציניים שמלמדים את הנושא בצורה מקצועית. אממה? פתאום גיליתי שהעובדה שאין לי רקע בעיצוב גורמת למקומות מסויימים להגיד לי ש׳אין טעם שניפגש כי למישהו בלי רקע בעיצוב יהיה קשה מאוד להיכנס לתעשייה אחרי הלימודים ולכן חבל על הזמן׳. זו הייתה התמודדות מורלית קשה עבורי והמצב נכון גם להיום, בוגרי פסיכולוגיה צריכים לעבור תלאות רבות על מנת להכנס לתחום. בסופו של דבר הגעתי ל- Create. בפגישה הראשונה שלי עם ליאור יאיר, הוא אמר לי את אותו הדבר, שהסיכויים שלי להיכנס לתחום קטנים יותר משל מעצבים ושיהיה לי קשה למצוא את העבודה הראשונה שלי. לאחר שזה הובהר לי והבנתי את הסיכון, אמרתי לו שאני מוכן לקחת אותו. הוא מצידו לא היה מוכן לקבל אותי ללא מבחני בית. קיבלתי מטלת איפיון על מנת להבין את דרך החשיבה שלי והאם יש לי את הפוטנציאל להפוך למאפיין. עבדתי עליה בחששות ובבלבול ולאחר כשבוע נפגשנו שוב, הצגתי לו את הפתרון שהצעתי, דיברנו על שיטת העבודה שלי והתהליך המחשבתי שעברתי ובסוף השיחה ליאור אמר לי שלדעתו אני מתאים לתוכנית הלימודים ושאני יכול להירשם אם אני רוצה – תוך הבנה כמובן שיצופה ממני לעבוד קשה יותר ושכמובן שהוא מתחייב לעבוד איתי אישית על נקודות מסוימות.

לאחר כמה שיעורים בקורס התחלתי להבין את גודל האתגר שהעמדתי לעצמי. נכנסתי לתוך עולם חדש לחלוטין ונחתתי מעולם אחר לגמרי (להזכירכם ניהלתי חנות סלולר). איתי בקורס לומדים עוד 20 תותחי על מהתעשייה – המון אנשים מוכשרים עם הרבה יותר ניסיון ממני (מספר אנשים שלמדו איתי היו בעלי 10 שנות ניסיון בתחום) שמדברים שוטף את שפת התעשייה ואני? אני לא מבין חצי מהמושגים, והחצי השני נשמע איכשהו מוכר, אבל זה רק כי אני מבין את התרגום שלהם מאנגלית לעברית. עם הזמן זה כמובן השתפר אבל הלחץ הראשוני היה מורגש.

ואז הגיעו מטלות הבית…

בכל שבוע בקורס מקבלים מטלת אפיון שצריך להגיש לשיעור הבא. האתגר הוא להפוך את הרעיון למשהו מוחשי, כלומר אחרי שעושים את המחקר ומגבשים את הרעיון בראש, צריך להביא אותו לידי ביטוי וליצור Wireframe, ולמי שלא למד עיצוב- זו בעיה אם מנסים לייצר תוצרים מאוד אסתטיים.

לאחר שהתחלתי להתמודד עם משימות האיפיון הבנתי למה הזהירו אותי שיהיה לי יותר קשה מאשר לאחרים. אין מה לעשות, למי שלא למד עיצוב פשוט אין את העין האסתטית שיש למעצבים, אנחנו פשוט לא רואים את מה שהם רואים, אנחנו לא מסוגלים להגיע לרמות הדיוק שאליהן הם הורגלו במשך שנים. אם אנסה להקביל את זה לעולם הפסיכולוגיה, אז תחשבו רגע על חוקי ה- APA, כן אני יודע שכרגע עלתה לכם ארוחת הצהריים, אבל כל אלו מכם שיצא להם לכתוב מאמר אקדמי או עבודה עם דרישות אקדמיות יודעים עד כמה נוקשים חוקי ה- APA וכמה קשה לעמוד בהם בצורה מדויקת וכמה זמן לקח לכם להוציא ׳תוצר׳ שעומד בסטנדרטים הנוקשים הללו.
אז תחשבו שלאפיון יש חוקים ויזואליים הרבה יותר נוקשים. אבל העניין הוא שלעומת כתיבת מאמר, יצירה של Wireframe היא הרבה יותר קשה מכיוון שאתם יוצרים משהו מכלום, ויש לכם את החופש לעשות את זה פחות או יותר איך שאתם רוצים. בנוסף, למידה של עיצוב לוקחת שנים ופתאום אתם נדרשים לעמוד בסטנדרטים האלה. כמו כן, תוסיפו לזה כיתה של תותחים שהתוצרים שלהם נראים מדהים לעומת הקשקוש שאתם מגישים- כל זה ביחד יוצר תסכול.

מבחינתי זה היה חלק מהסיכון שצריך לקחת בכדי להיכנס לתחום הזה, צריך להבין שבכדי לעמוד בסטנדרטים הגבוהים בתעשייה הזו שתמיד דורשת דיוק של Pixel Perfect צריך לעבוד הרבה הרבה יותר קשה מאחרים, כי לנו ׳הפסיכולוגים׳ יש פער של שנים לגשר עליו. כמובן שזה לא אפשרי, ואני יכול להגיד לכם שלא משנה כמה קשה עבדתי בקורס- ועבדתי קשה! (אם הקורס היה בסה׳׳כ 8 שעות שבועיות, אז בנוסף לזה עבדתי לפחות עוד 10-15 שעות בבית- ובקיצור, לא היו לי סופי שבוע במשך חצי שנה) ועדיין לא הגעתי לרמת האסתטיות של שאר האנשים בקורס. אבל השתפרתי, ומהר.

עבודה קשה משתלמת

הראיתי גרף שיפור מתמיד, קיבלתי הרבה ביקורת בונה, ולמדתי ממנה לאט, לאט עד שהוצאתי תוצרים טובים יותר.

לקראת סוף הקורס, קיבלתי הצעה לסטאז׳ בחברה בינלאומית. ליאור המליץ עלי לראיון והם התרשמו ממני והסכימו לתת לי עבודה לכמה חודשים. מיד קפצתי על ההזדמנות למרות שגם בהצעה הזו היה סיכון גדול- הייתי צריך להתפטר מהעבודה שלי ובסיום תקופת הסטאז׳ אף אחד לא הבטיח לי שישאירו אותי בחברה. למרות הסיכונים הגדולים הללו, החלטתי ללכת על זה, כי זו הייתה הזדמנות חד פעמית להיכנס לתעשייה. לשמחתי זה השתלם ואני עובד גאה היום באחד מצוותי חווית המשתמש הטובים בארץ, ביחד אגב עם עוד כמה בוגרים של המחזור שלי ושל מחזורים קודמים שגויסו גם הם אל הצוות.

מה קורה בעולם האמיתי

אני חייב לכתוב קצת על מה קורה בעולם האמיתי, רק בכדי לגרום לכם להבין שהקורס זו רק ההתחלה והקושי שעומד בפני אנשים כמונו שהגיעו כ׳זרים׳ לתעשייה הזו הוא עצום.

אז קודם כל אעשה קצת סדר בהגדרות של התפקידים השונים:
מעצב חוויית משתמש: UX- User Experience
מאפיין: UI- User Interface

אתם צריכים להבין שאחד האתגרים הגדולים העומדים בפני אנשים כמונו, הוא למצוא את העבודה הראשונה שלנו. למצוא את המקום / האדם שייתן לנו את ההזדמנות הראשונה כשבעצם אין לנו מה להראות לו חוץ מהאישיות הכובשת שלנו. בנוסף, אתם צריכים להבין שאפשרויות התעסוקה לאנשים כמונו היא מוגבלת. למה? כי חברות סטארטאפ לא יגייסו איש UX ואיש UI בנפרד, הן יעדיפו להעסיק מישהו שהוא גם וגם (לא תמיד ממניעי תקציב, יש חברות שמעדיפות לעבוד במתודולוגיה הזאת).

כך גם חברות קטנות יחסית, הרבה פעמים יעדיפו להעסיק מישהו שהוא גם וגם. אם נחזור לדוגמא של האדריכל, תחשבו על זה רגע, מה עדיף? מישהו ש׳רק׳ ישרטט את התוכניות או מישהו שגם יכול לשרטט את התוכניות וגם לעצב אותן ולהציג אבטיפוס מציאותי לחלוטין? זו בדיוק הסיבה שבגינה למעצבים יש יתרון עצום עלינו בחיפוש עבודה. מציאת העבודה הראשונה דורשת הרבה עבודה קשה מצידכם (הרמת תיק עבודות ברמה, ביצוע פרוייקטים אישיים, הליכה להאקתונים וכו׳…) בנוסף לכל הדברים האלה, צריך גם קצת מזל כי אין מה לעשות- מישהו צריך להמר עליכם. אחרי שהרגע המיוחל הזה קורה- השמיים הם הגבול.

אני מוכרח לציין שמבחינת יחס, גם מאנשים אחרים שדיברתי איתם, מתייחסים למאפיינים ג׳וניורים בצורה שווה ומכובדת. כלומר, אין עניין של ׳צעירות׳ והדעות שלכם כן יכובדו, אז כל עוד תדעו על מה אתם מדברים, יקשיבו לכם. וזה לא מובן מאליו בכלל. בכלל יש הרגשה, שאנשים שנמצאים בתחום הם אנשים רציניים שיודעים על מה הם מדברים ולכן העבודה היומיומית היא נהדרת, כי עובדים בסביבה טובה ותומכת.
אתם צריכים להבין שלהיות איש UX זה להיות בתפקיד יחסית בכיר בחברה כי ההחלטות של איש חוויית המשתמש משפיעות על המוצר בצורה משמעותית ביותר. לכן לא רק הרעיון חשוב, אלא גם הביצוע. וגם כאן, כשאני כבר בעולם האמיתי, הבנתי כמה אני רחוק מהדרישות האסתטיות של התוצר הסופי, ולא פעם עלו בי חששות וחוויתי את תסמונת המתחזה.

בעולם האמיתי, ההחלטות שלי עשויות להשפיע על מאות ואף אלפי אנשים (תלוי במוצר כמובן). למזלי הרב, הבוס שלי לקח אותי כפרויקט ופשוט ישב, הסביר ותיקן אותי עם המון סבלנות במשך מספר חודשים, עד שהיום הגעתי לרמה שבה אני ׳עף לבד׳ ומוציא תוצרים ברמה גבוהה באופן עצמאי.

ואחרי כל זה: מה היתרון בתואר ראשון בפסיכולוגיה?

אין ספק שהמעבר מתואר ראשון לפסיכולוגיה לעולם חוויית המשתמש הוא מאתגר עד מאוד, אבל בכל זאת, למרות כל פערי הידע שיש לאנשים כמונו, כן הייתי רוצה למנות מספר יתרונות שיש לאנשים כמונו שהגיעו מהתחום הזה:

לסיכום

אם הגעתם עד לכאן ועדיין לא התייאשתם, כנראה שקורצתם מהחומר הנכון. אני אומר לכם בכנות, כניסה למקצוע הזה היא הימור גדול מאוד, השקעה כספית גדולה, שעות, ימים, שבועות וחודשים רבים מהחיים שלכם (כי כמו שאמרתי ׳פסיכולוג׳ צריך לעבוד הרבה יותר קשה ממעצב על מנת להיכנס לתחום), בנוסף אי הוודאות של מה קורה בסוף הקורס. החבר׳ה ב- Create יעשו הכל בכדי לעזור לכם, אבל אף אחד לא יכול להבטיח לכם שום דבר. כדי להיכנס לתחום הזה צריך להבין שזה תהליך שדורש המון השקעה.

אז אם אתם מבינים את כל מה שכרוך בעניין הזה, אז אני יכול לומר לכם בכנות שהכל שווה את זה, וה- All In הזה שעשיתי בתחילת הקורס (שכלל גם התפטרות מהעבודה) היה שווה את זה! זה מקצוע מדהים, מספק ומרתק! אם קראתם את הפוסט הזה ומשהו התחיל לבעור לכם מבפנים, אני אומר Go for it and never look back.

תודה ענקית לרובין קיין ולקרן רייסר שתרמו מהניסיון שלהם לכתיבת המאמר הזה. אשמח לעזור ולייעץ לכל מי שרוצה לעשות את המעבר.

אהבתם את הפוסט? אולי תאהבו גם את עמוד הפייסבוק שלנו, אנחנו מעלים טיפים יומיים על נושאים שמרגשים אותנו.

תגובה אחת על “המעבר מפסיכולוגיה לאפיון חווית משתמש”

  1. מיטל הגיב:

    פבל, אשמח להתייעץ ולשמוע עוד על החוויה שלך בתהליך הכניסה לעולם הזה, אני בדיוק מתחילה לחשוב על הכיוון וממש זקוקה לעזרה / דחיפה / ייעוץ של אדם עם הפרספקטיבה שלך כאחד שהתחיל מלמטה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוספת תגובה בפייסבוק